<h1>אגודה מס' ביצה סימן כ'</h1>
<h2>דף טו:</h2>
יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחילה מיו"ט לשבת אבל מבשל ליו"ט ואם הותיר לשבת מותר, ובלבד שלא יערים לבשל בשתי קדירות, דאי בקדירה אחת מותר להרבות בשר אפילו לצורך חול כדאמרינן [י"ז ע"א] ממלאה אשה קדירה בשר וכו'. מ"ט אמר רבה כדי שיברור מנה יפה ליום טוב, וכן לשבת. רב אשי אמר כדי שיאמרו וכו', פעם אחת שכח הרב רבינו שמואל להניח עירוב עד יום טוב שני וסמך על דברי רבא כדי שיברור. ופריך תלמודא אי הכי ביום טוב נמי ומשני שמא יפשע והכא דשכח ליכא למיחש. עצרת תהיה, עיין בפרק אלו דברים בפסחים.
<h2>דף טז.</h2>
ועושה תבשיל (מערב שבת לע"ש) [מעיו"ט לשבת], לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא. עדשים שבשולי הקדירה או שמנונית על גבי סכין גוררו וסומך עליו משום עירוב תבשילין והוא דאיכא כזית בין לאחד בין למאה. פסק ה"ג ורוב הגאונים דבעינן פת ותבשיל מכל אחד כזית כדאמרינן אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל. ובירושלמי איתא הכי נוטל פת כביצה ותבשיל כזית ואומר בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב. בדין יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי מיו"ט לחברו ומיו"ט לשבת ולכל מי שסומך על עירוב זה עד מוצאי יו"ט אחרון, ובלבד שיהא העירוב קיים עד יו"ט האחרון. ונהגו לומר ולאטמוני ולאדלוקי שרגא. והא דאמרינן מיו"ט לחברו פירוש ששבת הוא יום טוב, משמע שבעירוב אחד די לימים האחרונים. סומך עליה משום עירובי תבשילין, בתוס' פירשו שסמך עליה מערב יום טוב. ובירושלמי איכא מאן דאמר עדשים שבשולי קדירה מערב יו"ט ולא סמך אלא ביו"ט סגי, וכן הקל פעם אחת הרב רבינו שמואל.
